מאז ועד היום עברו שינויים רבים. הפטישים בעבר ביו עטופים בעור מעובד, אם הזמן הוחלף העור בלבד. גם המנגנון עבר שינויים רבים במטרה לאפשר לפטישים לחזור מהר יותר למקומם על מנת שניתן יהיה ללחוץ על אותו קליד מספר פעמים רצוף על מנת להפיק צליל זהה.
זאת ועוד, בתחילת המאה ה-19 החלו יצרני הפסנתרים לייצר את המסגרת שאליה מחוברים המיתרים מפלדה, במקום מעץ. מה שנותן את האפשרות למתוח את המיתרים יותר ובלי לסכן את שבירת המסגרת. מתיחת ההמיתרים נותנת תוצאה של צלילים יפים, צלולים ועמוקים יותר. עם החלפת המסגרת לפלדה, עברו גם להחלפת המיתרים למיתרי ברזל. השילוב של השניים גורם להפקת צליל מתמשך עמוק וחד יותר. מאז המאה ה-19 ועד היום ממשיכה בניית הפסנתרים באותה הדרך, מה שאומר שאותם צלילים שנשמעו אז, נשמעים גם היום.